משמרת ראשונה במד”א (חדרה)

בראוו!!  כל הכבוד אמא שלנו!!

אנחנו מאוד גאים בך על הרעיון ועל הנחישות וההתמדה ועומדים מאחורי מלאי גאווה.

אז נכון שהחולצה קצת גדולה אבל זה רק כי היית חייבת משהו מתאים להסתיר את הלב הענק שלך!!

נאחל לך שתהיינה לך משמרות מלאות תעסוקה וענין ושתיתמלאי סיפוק מזה.

סבתא אסתר הלכה לעולמה 8.1.12

סבתא אסתר היקרה כל כך נפטרה ביום שבת.

אחרי שבוע לא פשוט בבית החולים, שבוע שהיה קשה ומגבש משפחתית כאחד,

היא היתה אחד האנשים היקרים ביותר בחיי, היום, חודש אחרי לכתה, חודש בו הרגשתי כמעט יום יום את חסרונה

החלטתי לצרף את ההספד שכתבתי לה שישאיר לי זכרון אפילו אם מאוד חלקי על מי היתה סבתא אסתר.

סבתא יקרה שלי,

אני רוצה להגיד לך שהלכת מוקדם מידי, כולם בוודאי ירימו גבה, היא בת 91 באה הימים , אבל בשבילי סבתא הלכת מוקדם, מוקדם מידי.

לולא המחלה הארורה היית מחזיקה, אני בטוחה ,עוד שנים רבות ובבריאות טובה.

סבתא יקרה, את תחסרי לי מאוד,

יחסרו לי שיחות הטלפון שלנו, שהיו נשמעות תמיד אותו הדבר מן שגרה מבורכת כזו:

אני הייתי אומרת “סבתוש, מה נשמע????” ואת היית מחקה אותי מהצד השני “מה נשמע”? ושתינו היינו מתפקעות מצחוק.

למרות השבועות האחרונים את תמיד תהיי זכורה לי כסבתא היפה המטופחת שלי תמיד לבושה טיפ טופ שיערך צבוע ומסודר’טבעות מעטרות את ידייך והכי חשוב ,תמיד אבל תמיד עם חיוך ענק על הפנים.

את מצידך, תמיד דאגת שאני לא אגיע עם שיער הפוך ומובלגן, או עם הליבל’ה על הבגדים שלי, שלא ידברו ולא יגידו.

היינו יושבות זוללות את המטעמים לבית משפחת מושקוביץ, שוקולדים ותירסים, תירסים צעירים עם גרגרים קטנים, הטיפים הקטנים שנתת לי לי לחיים ה”הבדל בין תירס זקן לצעיר”.

לא הרבה נכדים זוכים להכיר את סבתא שלהן 40 שנה. תקופה ארוכה כל כך,  ואת סבתא היית פשוט סבתא

במובן הכל כך נעים, חם וטוב של המילה הזו.

סימן ההכר שלך המובהק שלך זו שמחת החיים שלך, תמיד חייכת,  ולכולם, גם לאלו שאחרי לכתם סיננת כמה מילים מצחיקות ולא מחמיאות ביידיש.

כולם אהבו אותך, בכל מקום שגרת בו כולם רצו בקרבתך, תמיד דיברו גם בנוכחותך על אופייך הנוח ועל נועם דרכייך.היית  מהאנשים הבודדים שתמיד כיך להיות המחיצתם, אישה מצחיקה, סבלנית, נעימה וצנועה.

קשה לדבר עלייך בלשון עבר, את היית סבתא כל כך חיה, שמך ניתן לך ולא בכדי את היית מלכה, המלכה אסתר.

סבתוש, את מספר הטלפון שלך עוד אזכור שנים רבות ולא בגלל היותו  מספר פשוט  אלא בגלל האדם הכל כך מדהים, נעים ואהוב ששהיה תמיד אבל תמיד בשבילי מעברו השני של הקו.

אוהבת אותך סבתא אוהבת עד עמקי נשמתי.

נשיקה מתוקה לג’ולס

יש לנו חברה טובה טובה שכבר כמה שנים מנהלת בגאון ובאומץ עסק צבעוני ויפיפה לנשיקות מכל הסוגים ובכל הצבעים והמון המוןם ממתקים שארוזים במגוון צורות מדהימות.
נשיקה ראשונה (firstkiss.co.il) היא סוג של נשיקה מתוקה עטופה בהמון ממתקים ואריזות יפות.
ג’ולינקה – כייף גדול לראות שהדברים מצליחים לך. תמשיכי לעשות את מה שאת כל כך מאמינה בו והדברים פשוט יצליחו לך.
המון נשיקות מתוקות

מקדונלד

אני לא יודעת אם הזכרתי את הנ”ל בעבר בכל מקרה, עידו, הבכור שבחבורה, אובחן לפני חצי שנה כחולה צליאק. כמובן שאבחנה זו משפיעה על כל התזונה בבית וגם על האוכל שאנו צורכים בחוץ, אנחנו משתדלים לחפש מקומות שבהם עידו לא ירגיש קושי ובידול. הדבר משפיע בעיקר על אחים הקטנים שלו שמידי פעם מביעים את מורת רוחם בענין זה.

היום בצהריים אורי הצעיר,שחוגג היום 4, ניגש אלי ב14.30 ומודיע לי ש”עידו איננו הוא הלך לחוג כדורסל”, באותה נשימה הוא מבקש “בואי נלך אני, את ותמר עכשיו למקדונלד” שאלתי אותו לפשר העניין והוא מיד ענה “אבא אמר לי שאם עידו איננו אנחנו יכולים ללכת לאכול במקדונלד”

הסברתי לו ששעה זה זמן קצר מידי בכדי לחמוק ולחזור מבלי שאחיו ירגיש שכולנו בילינו בזלילת לחמניה עם המבורגר וציפס, ושנדחה את הרעיון המדהים שלו לפעם אחרת.

הוא הסכים והלך, אולי מקדונלד מתי שהוא ירימו את הככפה לטובת כל משפחות הצליאקים ואחיהם הקטנים.

תאטרון החצר השיק סוף סוף אתר אינטרנט

לאחי היקר, חיים זהבי, יש מזה שנים רבות תאטרון בשם תאטרון החצר. בתאטרון ובהפקות השונות בו שותפים גם צביקה שוורצברג ואלי דור חיים. התאטרון מעלה הצגות שונות בעיקר בנושא בטיחות בדרכים כגון ‘הכדור של אבריימי’ או ‘התנגשות חזיתית’.

בהצלחה חברים

יום קיץ ואורי ואני משקים את הגינה

באחד מימיי הקיץ לפני כ-3 שבועות יצאנו אורי ואני לגינה להשקות.

הזאטוט הזה לא יכול לעבור ליד צינור מים ולא להטפל אליו. מיד הוא חייב להחזיק, רק הוא ממלא את הגומות ומשקה את הפרחים וכמובן אם אפשר על הדרך גם קצת שטויות – בכלל נהדר.

הסתכלתי עליו וישר חשבתי על המצלמה.

תהנו

[Show slideshow]

עובדיה מהסביח מסדר לי חניה

סופהשבוע האחרון היה חוויה מדהימה המומלצת בחום לכל מי שתלאות היומיום הצליחו להשכיח ממנו את התחושה הנפלאה של חופש, ובעיקר לאלו שיש להם ילדים קטנים ולאחרונה לא מצאו זמן איכות אמיתי לזוגיות.

את ההפתעה, בהא הידיעה, סיפק דווקא מישהו מאוד לא צפוי – עובדיה מהסביח של עובדיה. או – אז מה היתה ההפתעה הכל כך גדולה ?? ובכן, ביום שישי האחרון החלטנו שגית ואני שנלך להסתובב קצת בת”א. באותו בוקר עוד היינו בשרתון סיטי טאוור ברמת גן, ובקושי הספקנו להכנס לת”א. הגענו לג’ולס לדירה להניח את הדברים שלנו, הכנו תיק והיינו בטוחים שהנה אנחנו יוצאים לדרך.  אבל לתל אביב חוקים משלה ובעיקר בעיות חניה משלה. פה אסור להחנות ושם מותר רק בבוקר או רק בערב. עד שכבר מצאתי כחול לבן התברר לי שב 17:00 אני חייב להזיז את האוטו כי אחרת יגררו לי אותו. בקיצור – נהיה סיוט למצוא חניה ליד ג’ולס והחלטנו שניסע לכיוון קינג ג’ורג’ ושם נסתדר.

הגענו לקינג ג’ורג’ בסביבות השעה 13:30, ובפניה ימינה לרחוב רשי אני רואה כחול לבן שכאילו חיכה רק לי. אני מבסוט עד מעל לראש, מחנה את הרכב וכדי להיות בטוח שגם אמצא את האוטו באותו המקום, נכנסתי לחנות הסמוכה על מנת לברר שאכן אינני צריך לשים תו חניה. לגברת לא היה מושג אבל היא הציע שאשאל ממול – את עובדיה מ”הסביח של עובדיה”. אני יוצא מהחנות והנה לקראתי פוסע איש יקר (בדיעבד – מסתבר שזהו עובדיה). מבלי שאומר מילה הוא מציע להזיז את הרכב שלו, העומד בחניה הסמוכה לשלי – על ‘אפור’ על מנת שאוכל להחנות במקומו, בעוד הוא יעבור להחנות על הכחול לבן, כי כתושב האזור הוא אינו זקוק לתו חניה שם.

הייתי בהלם. עד היום כל מה ששמעתי על חניה בת”א היו סיפורי זוועה והנה פתאום מגיע עובדיה וברגע אחד מעלה את קרנם של תושבי תל אביב בעיני.  בראוו.

בקיצור – לא יודע איך הסביח של עובדיה, אבל אם בא לכם ואתם באזור – כנסו ותוכלו אצלו סביח. אם לא בשביל הטעם אז סתם בגלל שהוא אחלה גבר.

הפחד מטיסות

טיסות מבחינתי , הפכו להיות דבר מאוד מפחיד בשנים האחרונות. התחושה הלא נעימה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי נוסכת בי חוסר ביטחון מיותר. ברוב הפעמים נאי נאלץ להפגין קור רוח, על גבול האדישות כמעט, אבל זה רק בגלל שאישתי יקירתי היא זו הניצבת מולי, והיא מחצינה את פחדיה במלוא עוצמתם. איכשהוא,מיד אני חש צורך לגונן ולשכנע שהכל בסדר.

השבוע יצא לי להרהר בטיסה 774 שנעלמה לה בדרכה מריו לפריז. באותו יום הגיעו להם הנוסעים של אותה טיסה לשדה התעופה, חלקם שמחים לקראת החופשה בפריז וחלקם מחייכים מאוזן לאוזן לאחר החופשה בריו. חלקם מבוגרים שכבר חוו חוויה או שתיים בחיים וחלקם קצת יותר צעירים, רק לא מזמן הכירו מישהו להתאהב בו או שהתחתנו לא מזמן. לאיזה זוג לבטח נולד ילד ראשון, עם כל האושר והשימחה שלבענין. וחלקם גם היו ילדים קטנים, עם התמימות המדהימה של ילד. מאושרים עד השמים מלטוס ומה שבטוח – הם לא חשבו לרגע על משהו פסימי.

הרגע ההוא

ברגע מסויים אחד הבינו כולם שמשהו מאוד לא טוב קורה. חושך מוחלט. בלאגן אינסופי צרחות וצווחות בערב רב של קולות וללא ספק, אנדרלמוסיה מוחלטת. על מנת להפנים עד כמה זה מחריד, אם לחשוב לרגע כמה זמן זה נמשך:

• המטוס טס בגובה של 30 אלף רגל, שזה 10 ק”מ
• כוח המשיכה הוא 10 מטר בשניה, וזה גם קצב הנפילה של המטוס.
• מה שאומר שהם נפלו במשך 1000 שניות.
• 1000 שניות זה קצת יותר מרבע שעה!!!

היה להם, לכולם, 15 דקות תמימות לצאת מדעתם ולצפות למותם.אז היום, בעודי עולה לטיסה לפולין, חשבתי לי על המשפחה הנפלאה שלי, על החיבוק האחרון רגע לפני הכניסה לאוטו, על שיחת הטלפון האחרונה כדי להגיד לילה טוב לעידו, לתמר ולאורי… וגם על החיבוק הגדול שיקבל כל אחד מהם כשאחזור הביתה.

Protected: breaking walls

ניו יורק, ניו יורק

בעלי היקר, זה זמן מה שאני רוצה לכתוב לך את הכתוב מטה, היה קצת לחץ של עבודה, ילדים וגם בוא נודה, לא ידעתי איך להכנס לדף העריכה..בושה.

נתחיל ב”תודה רבה” תודה על ההקשבה, האכפתיות ההתעניינות והרצון לרצות אותי, כבר הרבה זמן שאני “חופרת” לך על זה שאנחנו לא מבלים יחד, רק אנחנו. והנה הגיעה ההזדמנות וקפצת עליה, והופ אחרי שבוע מצאת את עצמך בניו יורק בכנס, ושבוע אח”כ גם אני הצטרפתי לשבוע ניו יורקי משגע.

אז אין לי מה לפרט ולספר כי חווינו את אותן חוויות ונהיננו מאוד. נשאר לי רק להגיד לך , ציפי, שאין כמוך בעולם בשבילי, אתה יחיד ומיוחד, אופטימיסט נצחי שכמוך . בזכותך, אני מאמינה, נספיק הכל. לחיי החלומות שבדרך.